פסק-דין בתיק ב"ל 2566-06

כללי

1.         בפנינו תביעתו של מר קיס אבראהים (להלן- התובע), להכיר בפגיעה שארעה לו לטענתו, ביום 10.2.03 בעיניים כ "תאונת עבודה", כמשמעה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשמ"ה - 1995 (להלן - החוק).

2.                     המוסד לביטוח לאומי (להלן-הנתבע),בדק את התביעה, ולאחר שגבה הודעה מהתובע (נ/1) ובחן את המסמכים הרפואיים, החליט - לדחות את התביעה. הנתבע הודיע על כך לתובע במכתב הנושא תאריך 29.5.06, בו נרשם בין היתר:

            "... מעיון בפרטי תביעתך,ומבירורים שנערכו, לא הוכח ,לדעתי,שנגרם אירוע תאונתי תוך כדי ועקב עבודתך.

            כמו כן לאחר התייעצות רפואית לא נמצא קשר סיבתי בין האירוע הנטען על ידך בתאריך 10.2.03 לבין האבחנה הרפואית בגינה הוגשה התביעה. "  

3.         לגרסת התובע, ביום 10.2.03, במהלך עבודתו ובשעה שעובד אחר שעבד בסמוך לו, עסק בחיתוך ברזל באמצעות דיסק חשמלי, ניצווצות ניתזו לכוונו של התובע והוא נפגע בעיניים.  לטענתו, עוד באותו היום, מנהל העבודה נתן לו טופס בל 250 לשם קבלת טיפול רפואי. לגרסתו, היות והיה זה יום ערב חג והמרפאה הייתה סגורה, הוא פנה לקבלת טיפול רפואי מקרוב משפחתו שהינו רופא משפחה.  

4.         לטענת הנתבע, התובע לא הוכיח קיומו של אירוע תאונתי ביום 10.2.03, ואין כל תיעוד רפואי לפניה לטיפול רפואי בסמוך ולאחר הפגיעה הנטענת, על כן יש לדחות את תביעתו.

דיון והכרעה

5.         סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי, מגדיר, "תאונת עבודה" :

            "תאונה שאירעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו".

6.         בכל מקרה בו נטען כי אירוע תאונתי גרם לפגיעה ולנזק שבגינם נתבעים דמי פגיעה ,יש להוכיח כי קיים קשר סיבתי בין האירוע לבין העבודה וכי הנזק אכן נגרם בעטיה של העבודה ולא בעטים של גורמים אחרים שאינם קשורים לעבודה. לעניין הקשר הסיבתי צריך שיהיה גורם מסויים בעבודה שניתן לאתרו בזמן ובמקום (דב"ע לה/60-0  דוד יצחקי נ' המוסד פד"ע ז 332;דב"ע מח/50-0 המוסד לביטוח לאומי נ' מלכה ויקטור פד"ע כ 284;דב"ע לז/59-0 המוסד נ' חיים קמינסקי פד"ע י 253;דב"ע מא/73-0 בנימין דומב נ' המוסד פד"ע יב 351)

7.         במספר הזדמנויות שונות, סיפר התובע איך ארעה הפגיעה בעבודה ביום 10.2.03. על פי גרסתו בטופס התביעה (נ/2),בתצהיר (ת/1), בטופס בל250 (נ/4),במכתב מעסיקו (נ/3)ובהודעה לחוקר (נ/1), בשעה שחברו לעבודה, חתך ברזל באמצעות דיסק,עפו ניצוצות והוא נפגע בעיניו. ואילו בעדותו בפנינו,לא הזכיר כלל את הניצצות שעפו לכיוונו וטען לראשונה כי העובד שלידו "הוא חתך לכוון שלי ואז האבן של הדיסק נשברה ונכנסה לי חתיכה לעין ימין."(עמ' 7 שורה 1 לפ'),. אילו זו הייתה הסתירה הפנימית היחידה בגרסת התובע,לא היינו דוחים את התביעה רק בשל כך.

8.         בטופס התביעה לנתבע (נ/2), הצהיר התובע בפרק ד', כי מסר הודעה למעסיקו-חיים בוזגלו, על הפגיעה בעינו רק ביום 16.2.03, כלומר כשישה ימים לאחר קרות התאונה הנטענת, והעד שנכח בעת הפגיעה היה העובד פבל. ואילו במסגרת הודעה לחוקר מטעם הנתבע(נ/1), שינה גרסתו כשסיפר התובע, כי " באותו יום היה המנהל חיים בוזגלו ונתן לי מכתב לאחר שספרתי לו מה היה לתאונת עבודה..."(עמ' 2 משורה 1 להודעה). התובע חזר על גרסה זו, כשנשאל שוב בהמשך החקירה, "מתי הודעת למנהל שלך בעבודה"?, והתובע השיב: " באותו יום היה שם".          גם במסגרת עדותו בבית הדין , חזר התובע על גרסה זו כשהעיד: " קבלתי את הטופס בל 250 ביום התאונה, חיים בוזגלו-מנהל המפעל נתן לי את הטופס" (עמ' 4 שורה 9 לפ')

 9.        ברם, מעדותו של העד מטעם הנתבע, מר חיים בוזגלו מנהלו של התובע עולה, כי טופס בל 250 לא ניתן לתובע ביום התאונה ב-10.2.03,כפי שטען התובע,  אלא כשבועיים לאחר מכן בתאריך 23.2.03 (ראה: עמ' 3 משורה 16 לפרוטוקול, ו- נ/3).

10.        לגרסת התובע, העובד שהיה עד להתרחשות התאונה ב-10.2.03, היה פבל, וכל הניסיונות לאתרו על מנת להזמינו לעדות,לא עלו בידו. כבר נפסק כי כאשר אין לתובע עדות ממשית בכל הקשור לאירוע התאונתי שהוא טוען לו, יפנה בית הדין לשאר העדויות והראיות שהובאו בפניו על מנת ללמוד מהן אם אכן קרתה לתובע תאונה בעבודה כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי.

11.        אחד הסימנים לקרות התאונה הוא אנמנזה. בהוכחת האירוע יש לייחס משקל רב לאנמנזה ורישומי בית החולים, מתוך ידיעה, שהיא פרי ניסיון, שרישומים אלה מהימנים ומדויקים, שכן יש להניח כי אדם הפונה לטיפול רפואי ימסור את העובדות הנכונות על מנת לזכות בטיפול נכון. (דב"ע נו0-559/ אקטע שלומי נ. המל"ל(לא פורסם); דב"ע מב0-160/ אבו ערב עלי נ. המל"ל, פד"ע טו 281, דב"ע מט0-93/ המל"ל נ. הירשהורן , פד"ע כ' 349).

12.        התובע נשאל במסגרת חקירה נגדית, מתי פנה בפעם הראשונה לרופא וקיבל תעודה רפואית ראשונה  לנפגע בעבודה, והתובע השיב:" אני לא זוכר בדיוק, אבל בערך שבוע לאחר האירוע,"(עמ' 4 שורה 11 לפ'). התעודה רפואית ראשונה שניתנה לתובע, על ידי ד"ר איוב מוחמד שהינו רופא משפחה וקרוב משפחה של התובע, נרשמה בכתב יד,ואין לה כל אזכור  בתיק הרפואי הממוחשב של התובע. על גבי התעודה נרשם בכתב יד, תאריך בדיקה 10.2.03, והמשבצת של "תאריך מתן התעודה"- נותרה ריקה. לגרסת התובע, התעודה ניתנה לו על ידי הרופא לאחר מספר ימים ואילו החבישה בוצעה ביום התאונה הנטען. התובע נמנע מלהזמין לעדות את ד"ר איוב שיתכן ועדותו הייתה שופכת אור על נסיבות תיעוד פניית התובע לטיפול רפואי רק ברישום ידני, ותמיכה בגרסת התובע בנוגע למועד הוצאת התעודה. כידוע, אי-הבאת עד שהיה עשוי לשפוך אור על הפרשה הנידונה מחזקת את משקלה ומהימנותה של גרסת היריב (ראה,ע"א 498/81 זמיר קבלנות בע"מ נגד שא"ז חברה לשירותים בע"מ ואח' דינים עליון כרך א' 23; ע"א 635/76 טייבר ואח' נ' טייבר ואח' פ"ד לא (2) 737, 743). דברים אלה יפים גם לענייננו.

13.        לטענת התובע,יום אירוע התאונה 10.2.03, היה ערב חג, ולכן פנה לקבלת עזרה ראשונה מרופא משפחה, ולאחר חופשת החג שארכה כחמישה ימים פנה לרופא עיניים(עמ' 4 משורה 24 לפ'). התובע נשאל בעדותו, מתי בפעם הראשונה פנה לרופא עיניים לאחר החג , והתובע השיב:            " הרופא עיניים ד"ר מחמוד מגיע פעם בשבוע לקופ"ח בנחף ופניתי אליו לראשונה לאחר החג כשהוא התייצב בקופת חולים. אני לא זוכר בדיוק כמה ימים לאחר החג,זה היה לפני 5 שנים. הוא רופא מקופת חולים מאוחדת. אפילו שהוא הוציא את האישור הרפואי,הוא לא הוציא אותו בקופת חולים בכפר שלנו אלא שלח אותי דחוף לקופת חולים בדיר אל אסד,שם יש סניף של  קופ"ח מאוחדת. ....

            ש. אני מציג בפניך את האישור הרפואי של ד"ר אלחלחל רופא עיניים מיום 15.4.03 שהיא לאחר חודשיים,ושואל למה פנית לרופא עיניים שבוע לאחר החג או שבועיים לאחר החג, למה האישור הרפואי הראשון על טיפול אצל רופא עיניים לאחר החג הוא רק מיום 15.4.03 שהוא חודשיים לאחר שפנית לטיפול?